שיעורי ההפקדה לקרן פנסיה ומנהלים

Getting your Trinity Audio player ready...

הפקדות לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים הן חלק בלתי נפרד מהתכנון הכלכלי ארוך הטווח ומהביטחון הפיננסי בגיל הפרישה. מעבר להיותן חובה חוקית, הן מהוות כלי מהותי לבניית קצבה חודשית עתידית ולכיסוי ביטוחי למקרי אובדן כושר עבודה או פטירה. במאמר זה נבין מי מחויב להפקיד, מהו שיעור ההפקדה הנדרש על פי חוק, כיצד מחשבים את ההפקדה החודשית בהתאם לסוג העובד, ומה המשמעויות של הפקדות עודפות או חסר בהיבטי חוק, מס ופנסיה.

חובת הפקדה לשכירים

עובדים שכירים בישראל זכאים על פי חוק להפקדות פנסיוניות מחייבות, אשר מהוות לא רק חיסכון לפרישה אלא גם מקור להגנה ביטוחית חיונית – לרבות כיסוי למקרה של נכות (אובדן כושר עבודה) ופטירה (קצבת שארים). הזכאות להפקדה נובעת מצו ההרחבה להסכם הפנסיה הכללי במשק, שנכנס לתוקף בינואר 2008 והורחב משמעותית בינואר 2017, והיא חלה על כלל העובדים השכירים במשק – גם במקומות עבודה ללא הסכם קיבוצי וללא קרן פנסיה מטעם המעסיק.

על פי ההסדרה החוקית, עובד שכיר זכאי להתחיל לקבל הפקדות לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים לא יאוחר מתום 6 חודשי עבודה, או לחלופין מהחודש הראשון להעסקה אם יש לעובד קרן פנסיה פעילה במועד תחילת העבודה (לרוב נדרשת הוכחת קיום קרן פעילה). לאחר תחילת ההפקדות, המעסיק מחויב להפריש בעבור העובד מדי חודש שיעור מהשכר לצורכי תגמולים ופיצויים – כאשר סכום זה כולל גם את חלקו של העובד (שמנוכה מתלוש השכר) וגם את חלק המעסיק. אי ביצוע הפקדות בזמן או חוסר הפרשה רטרואקטיבית מהמועד הקבוע על פי חוק עשוי לחשוף את המעסיק לתביעות ולריבית פיגורים.

הזכות לפנסיה חלה כיום על כלל העובדים בגיל העבודה: גברים מגיל 21 ונשים מגיל 20, ואין צורך בוותק עבודה משמעותי לשם היווצרות הזכאות. חשוב לציין כי ההפקדות מבוצעות מתוך שכר העבודה המבוטח של העובד (ולא בהכרח מכלל רכיבי השכר), ועל כן חשוב לוודא מהם רכיבי השכר הנחשבים כ"שכר מבוטח" ולוודא שהם כלולים בחישוב ההפקדות.

בנוסף, עובדים יכולים לבחור להגדיל את שיעור ההפקדה מרצונם (מעבר לחובת החוק), כדי לשפר את הקצבה הצפויה בפרישה ולהגדיל את ההגנות הביטוחיות שלהם – בכפוף להסכמת המעסיק ובמסגרת מגבלות המס.

שיעור כללי הפקדה לשכירים

לשכיר כאמור, ישנה הפקדה הן מצד מעסיקו והן על חשבונו. החלוקה בפועל מתחלקת באופן הבא ומהווה בסה"כ 18.5% מהשכר המבוטח-

• 6%  על חשבון העובד
• 12.5%  על חשבון המעסיק (6.5% תגמולים + 6% פיצויים)

מבחינה חוקית, יכולים העובדים להגדיל את ההפקדה על חשבון חלקם לעד 7% ואין הדבר מצריך אישור מיוחד או התר מהמעסיק, אלא יש להודיע על כך למחלקת השכר והם ינכו משכרו 7% ויעבירו אותם לקרן הפנסיה כאמור.

גם למעסיק יש אפשרות להגדלת ההפקדות, כאשר ההפקדה המקסימלית של המעסיק לרכיב תגמולים הינה 7.5% וההפקדה המקסימלית של המעסיק לרכיב הפיצויים היא 8.33%.

בסה"כ אם גם העובד וגם המעביד יפקידו את המקסימום המותר, הם יגיעו יחד לשיעור הפקדה של 22.83% משכרו המבוטח של העובד.

חשוב לשים לב לדגש שלא מדובר בשכר המלא אלא בשכר המבוטח ויתכן כי חלק לא מבוטל מהשכר כלל אינו מבוטח.

השוני בביטוח מנהלים

כאשר בוחרים בביטוח מנהלים במקום קרן פנסיה לעיתים יתכנו הבדלים בשיעורי ההפקדה-

גם כאן, העובד יכול להפריש עד 7% מהשכר, על רכיב התגמולים . ההבדל בביטוח המנהלים הוא ברכיב התגמולים ע"ח המעביד. כאן נדרש המעסיק להפקיד 6% אך הוא ידרש להשלים גם לרכיב אובדן כושר עבודה, כאשר בסה"כ העלויות לתגמולים ואכ"ע לאיעברו7.5% (5% לתגמולים ו2.5% לאכ"ע). באשר לפיצויים ההפרשה היא זהה ויכולה להגיע לכל היותר ל 8.33%.

הפקדות עצמאים

מאז 2017, בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית, גם עצמאים מחויבים בהפקדה לפנסיה בדומה לשכירים. מדובר בצעד שנועד להבטיח לעובדים עצמאים חיסכון פנסיוני בסיסי לגיל פרישה ולהעניק להם כיסוי ביטוחי במקרה של אובדן כושר עבודה או מוות. לקריאה על הפקדה לפנסיה במעמד עצמאי

למי חלה החובה?

החובה חלה על כל עצמאי שמלאו לו:

• 21 שנים לגבר או 20 שנים לאישה
• והוא מתחת לגיל 60 בתחילת שנת המס
• ורשום כעוסק מורשה או פטור לפי חוק מע”מ
• והכנסתו החייבת עולה על 5,595 ש"ח לשנה (נכון לשנת 2024)

שיעורי ההפקדה החוקיים הנדרשים בחוק

שיעור ההפקדה מחושב לפי מדרגות מתוך ההכנסה השנתית החייבת (לא ברוטו, אלא לאחר ניכוי הוצאות מוכרות). נכון לשנת 2024, החישוב מתבצע לפי השכר הממוצע במשק שעומד על כ-13,316 ש"ח:

1. על החלק מההכנסה החייבת עד 50% מהשכר הממוצע במשק (כ-6,658 ש"ח) – יש להפקיד לפחות 4.45%.
2. על החלק שבין 50% ל-100% מהשכר הממוצע (6,658 ש"ח עד 13,316 ש"ח) – יש להפקיד לפחות 12.55%.
3. על חלק ההכנסה שמעבר לשכר הממוצע (מעל 13,316 ש"ח) – אין חובה חוקית להפקיד, אך ניתן להפקיד באופן וולונטרי, עד לתקרה המותרת.

שימו לב לדגש, כי אין דרישה חוקית להפקדה מעבר לשכר הממוצע במשק, אך הדבר אינו קשור כלל וכלל לכיסויים הביטוחיים בקרן הפנסיה, ולשכר המבוטח. כי אם קרן הפנסיה קובעת את שכרו של העמית בשיעור הפקדה של 16.5%.  לצורך ההבנה נבחין בין הדברים ע"י דוגמא:

1. אסף, עצמאי, משתכר ב20,000 ₪ מידי חודש. רואה החשבון הסביר לו להפקיד את הנדרש לפי חוק וכך עשה אסף. עבור הכנסה של מחצית השמ"ב הפקיד 6658*4.45% = 296.3 ₪. ועבור ההכנסה עד לשכר הממוצע במשק הפקיד אסף 6658*12.55% = 835.6 ₪ ובסה"כ 1131.88 ₪.
   מבחינה חוקית אומנם אסף מפקיד את הנדרש ממנו על פי חוק, אך מבחינת קרן הפנסיה אסף מבוטח רק לפי שכר של 6859 ₪.
2. לעומתו, עמיחי, הקולגה שלו שמשתכר באותו שכר בדיוק החליט להפקיד בגין כל שכרו לפי מה שנדרש בקרן הפנסיה בכדי לבטח את שכרו 16.5% * 20,000 = 3000 ₪. מכאן ניתן לראות כי גם עמיחי עומד בדרישה החוקית, אך מבחינת הכיסוי הביטוחי, עמיחי מוגן בהתאם לשכרו ואילו אסף אינו מבוטח בצורה נכונה.

מה קורה אם לא מפקידים?

עצמאי שלא עמד בחובת ההפקדה ייחשף לקנסות מנהליים מרשות המיסים, תיתכן אף שלילת זכאות לדמי אבטלה עתידיים, והחמצת הטבות מס משמעותיות. בנוסף, לא תובטח לו קצבה בסיסית בגיל פרישה, ויהיה חשוף ללא כיסוי ביטוחי מהקרן (כגון אובדן כושר עבודה).

האם ניתן להפקיד יותר?

כן. עצמאי רשאי ואף מומלץ להפקיד מעבר למינימום, עד לתקרה של 20.5% מפעמיים השכר. הדבר מעניק לו גם הטבת ניכוי במס בגובה ההכנסה וגם זיכוי, כל עוד זה נעשה בהתאם להנחיות מס הכנסה.

סיכום

לסיכום התמונה החוקית והמוסרית

סוג חוסך	חובה	שיעור מקסימום	הערות
שכיר	18.5%	עד 22.83% (כולל פיצויים) ועד 20.5% מפעמיים שמ"ב.	העודף לקצבה משלימה
עצמאי	4.45%  עד 12.55%	ללא תקרת הפקדה, אלא תקרת הכרה בהוצאה.	קנסות ועונשים על אי-הפקדה